ישפרו חברה ישראלית להשכרת מבנים בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע " מ

החלטה

לפני בקשה לחייב את המשיבה להשיב על שאלון ובקשה להאריך בדיעבד את המועד למשלוח השאלון.

תמצית כתבי הטענות

מדובר בתביעה כספית על סך 1,268,444 ₪, שהגישו המבקשות כנגד המשיבה, לתשלום הפרשי דמי שכירות. המשיבה שוכרת מאת המבקשות 1 ו-2 קרקע ותחנת תדלוק ומפעילה תחנת דלק במקום. המבקשת 3 מנהלת עבור המבקשות 1 ו-2 את קרקע והיא זכאית לקבל לידיה את דמי השכירות. דמי השכירות הוצמדו לפי הסכם השכירות מקורי מיום 17.3.98, שנערך בין המשיבה ולבין הבעלים לשעבר של הקרקע, לגבוה מבין מספר אפשרויות ובהן לשינויים ב"מרווח השיווק" של המשיבה, אשר הוגדר בהסכם כ"ההפרש בין מחיר הקניה של סונול (מחיר שער בז"ן) בתוספת בלו, היטלים – אם יחולו – לבין המחיר המירבי לצרכן במשאבה, לפני מע"מ, לבנזין אוקטן 95, בהתאם לסע' 2 בטבלה 7(א) של מינהל הדלק". המבקשות רכשו ביום 5.1.05 את המקרקעין. כל הזכויות והחובות של בעל הקרקע הקודם כלפי המשיבה לפי הסכם השכירות, הומחו למבקשות 1 ו-2, בתוקף למן חודש ינואר 2006. המבקשות טוענות כי הסתבר להן כי המשיבה הפחיתה את דמי השכירות, כך שאלה משולמים שלא לפי תנאי ההסכם. המשיבה החלה משלמת את דמי השכירות לפי המחיר המירבי לצרכן בתדלוק עצמי ולא לפי המחיר המירבי לצרכן בשירות מלא. כמו כן, למן חודש ינואר 2007, הוסר הפיקוח על המחיר המירבי בשער בז"ן ומחיר הקניה בפועל של המשיבה מאת בתי הזיקוק, החל להיקבע במו"מ חופשי. בהתאם לכך, אין מינהל הדלק מפרסם עוד את מחיר הקנייה של המשיבה (מחיר שער בז"ן), אלא מפרסם נתון אחר הנקרא "cif lavera", שהנו מחיר תיאורטי, תוך הדגשה כי מדובר במחיר אינפורמטיבי שאינו מחייב. המבקשות טוענת כי המשיבה רוכשת את הדלק במחירים נמוכים (בכ-7$ לק"ל (ללא מע"מ)), מהמחיר התיאורטי הנ"ל. המבקשות טוענות כי ההפרשים המגיעים להן מאת המשיבה הנו כסכום התביעה.

המשיבה טוענת בכתב הגנתה, בין היתר, כי מה ששולם למבקשות הנו לפי הטבלאות של מינהל הדלק, כפי שעודכנו ובהתאם לפעילותה של המשיבה כמפעילת משאבות לתדלוק עצמי. לטענתה, כ-2/3 מכמות הדלקים נמכרים במשאבות של תדלוק עצמי. כמו כן, טוענת המשיבה כי בשנים 2004 עד תחילת 2006 שילמה היא ביתר דמי שכירות ויש לקזז כל סכום עודף.

תמצית טיעוני הצדדים במסגרת הבקשה

במסגרת הבקשה לחייב את המשיבה להשיב על השאלון, עותרות המבקשות לחייב את המשיבה לפרט דרך חישוב ההצמדה של דמי השכירות ששולמו למן הפעלת התחנה ועד לשנת 2005. כמו כן, מבוקש לחייב את המשיבה לחשוף את מחיר הרכישה בפועל מאת בתי הזיקוק.

המשיבה מתנגדת לבקשה, הן בשל האיחור שחל במשלוח השאלון והן בשל נימוקים לגופו של עניין. לטענתה, אין רלוונטיות למה שאירע לפני שנת 2006, רק אז המבקשות הפכו לבעלת זכויות כלפיה. כמו כן, טוענת המשיבה כי אין רלוונטיות למחיר הרכישה בפועל שכן דמי השכירות הוצמדו תמיד למרווח השיווק, כך לפני חודש ינואר 2007 וכך גם לאחר מכן.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי די הבקשה להתקבל בחלקה בלבד.

הארכת המועד

אין מחלוקת כי היה איחור במשלוח השאלון. עם זאת, גם אין מחלוקת כי הצדדים הופנו לגישור זמן קצר לאחר הגשת כתב ההגנה (חודש יוני 2010). בחודש ספטמבר 2010 הסכימו הצדדים לגישור. ביום 13.9.10 נשלח השאלון אל המשיבה. כמו כן, קיימת אינדיקציה בתיק לכך שלפי טענת המבקשות, עמדה המשיבה על דחיית הדיון שהיה קבוע בתיק כתנאי לקיום הגישור. ב"כ המבקשות חזר על טיעון זה לפני היום ולא שמעתי הכחשה ממשית בנושא זה מצד ב"כ המשיבה. לאחר מכן, התקיים הגישור בסופו של דבר רק בחודש דצמבר. ימים לאחר שלא צלח הגישור, הוגשה הבקשה בעניין השאלון. בנסיבות אלה, מצאתי כי יש להאריך את המועד למשלוח השאלון ולהגשת הבקשה. לא מצאתי כי המבקשות גילו זלזול בהליך המשפטי. גם לא מצאתי כי המשיבה טענה בסמוך לאחר קבלת השאלון בחודש ספטמבר כי היא מתנגדת להשיב עליו מטעמים של איחור. לפיכך, הנני מאריך את המועד כמבוקש.

הבקשה גופא

בכל הנוגע לאופן ההצמדה עד שנת 2005, מצאתי כי נתון זה רלוונטי לצורך בחינת התנהגות המשיבה בתקופה זו, אשר ייתכן ותהא לה השפעה על הכרעת בית המשפט בדבר אומד דעתה של המשיבה בקשר לפרשנות ההסכם על רקע הוספת מחירי התדלוק העצמי לטבלאות מינהל הדלק, דבר שנעשה למן שנת 2002. אם יסתבר כי למרות הוספת המחיר של תדלוק עצמי בשנת 2002, המשיכה המשיבה לשלם מחיר שמשקף מחיר מירבי בשירות מלא, ייתכן ותהא לכך השפעה על קביעת אומד דעת הצדדים בקשר לנושא זה. לפיכך, המשיבה תענה על השאלה האמורה כמבוקש, אולם למן שנת 2002 ועד 2005 כולל.

בכל הנוגע לחיוב המשיבה לגלות כל הפרטים לגבי מחיר הרכישה בפועל, מצאתי כי לכאורה, טרם הגיעה השעה להורות על כך. מאחר וההסכם לא צפה את השינוי שחל לפי טענת המבקשות בחודש ינואר 2007, סבורני כי על המבקשות להוכיח בראש ובראשונה, כי נכונה היא הפרשנות שלהן את ההסכם כיום ואשר מחייב החלפת המחיר הרשום כיום בטבלאות והנקרא "cif lavera", למחיר הרכישה בפועל. אם תתקבל הפרשנות של המבקשות, רק אז תקום זכותן לקבלת כל הפרטים והמסמכים הדרושים מאת המשיבה לצורך חישוב מחיר הרכישה, דבר שיידרש למעשה כדי לחשב את מרווח השיווק. במובן זה, לכאורה, התביעה הייתה אמורה להיות מוגשת כתביעה למתן חשבונות. זאת ועוד: אם ההפרש החסר שלא שולם ידוע למבקשות, הרי שלכאורה, אין כל צורך מבחינתן לקבלת כל חישוב או מסמך מאת המשיבה. אם, לעומת זאת, מחיר הרכישה על ידי המשיבה אינו ידוע, לא ברור כיצד יכולות היו המבקשות להעמיד את סכום התביעה על סכום נקוב כבר בשלב זה.

סוף דבר

המשיבה תענה, אפוא, על שאלה מס' 1 בשאלון כמבוקש ותוך 45 יום מקבלת החלטתי זו. התיק נקבע לקדם נוסף ליום 8.5.11 בשעה 11:30, בנוכחות נציגי הצדדים שמעורים בנושא חישוב מרווח השיווק ובנוכחות נציג המשיבה שהיה מעורב אישית במו"מ ובכריתת ההסכם עם הבעלים הקודמים של הקרקע. בישיבה זו, ייעשה ניסיון, בין היתר, להביא את הצדדים להסדר וכן ילובנו שני הנושאים שבמחלוקת (תדלוק עצמי ומחיר הקנייה של המשיבה). בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, י"ז אדר א תשע"א, 21 פברואר 2011, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: